מחזור ויטרי
קצא.
תכנת לשון ותוכן לבות י"י. או ותוכן לבינים. מנית שבת בריצוי קרבנותיו על הימים. כדא' באגד' שור או כשב. א"ר יהושע משל למלך שנכנס במדינה והוציא כרוז שלא יכנס שום אדם לפניו עד שיראו פני מטרונא תהילה. כך אמ' הק' לישר' אל תביאו קרבן לפני עד שתקדשהו שבת. והדא היא דכת' ומיום השמיני והלאה ירצה. ואין שמונת ימים עד שיעבור שבת. פ"א רצית קרבנות' שהם עולות. פ"א רצית קורבנותיה דבכל קרבנות הרגלים כת' לחטאת. ואילו בשבת לא כת'. ת"ם: צוית פירושיה עם סידורי נסכיה. דכי היכי דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. ושוא ושקר. וביום השבת. ולא תבערו. כך קרבן שבת ונסכיו נאמרו בדיבור אחד. והיינו עם: צוית פירו'. בצו את בני ישר' מפורשי' קרבנות שבת להקריבם. עם סידורי נסכיה. שהוא סידור לחם הפנים ולשון נסכים שייך בסלתות. כדא' במנחות פ"ב סלתות. ומזכיר סידור לחם על הנס שאירע בו. כדא' בסוף חגיגה לשום להם חם וגו' (שמואל א כ״א:ז׳). טועמיה חיים זכו. תנא כל הטועם תבשילו בערב שבת מאריכין לו ימיו ושנותיו. ובירושלמי מפרש טעמא שלא יכעוס על בני ביתו מפני הקדחת תבשילו. וכת' וידעת כי שלום אהלך (איוב ה׳:כ״ד). ומוקמינ' ליה בשבת בהדלקת הנר וכל שכן שצריך להזהר פן יקדיח התבשיל: ותצוינו להקריב מוסף שבת כראוי. לכופלו. א' הק' שבת קורבנותיו כפוליים שד' כבשיים קריבין ב' לתמידין וב' למוספין. ובבל יום אינן אלא ב' וכל מעשיו כפולים. שתי נשמות. להם משנה:
תכנת לשון ותוכן לבות י"י. או ותוכן לבינים. מנית שבת בריצוי קרבנותיו על הימים. כדא' באגד' שור או כשב. א"ר יהושע משל למלך שנכנס במדינה והוציא כרוז שלא יכנס שום אדם לפניו עד שיראו פני מטרונא תהילה. כך אמ' הק' לישר' אל תביאו קרבן לפני עד שתקדשהו שבת. והדא היא דכת' ומיום השמיני והלאה ירצה. ואין שמונת ימים עד שיעבור שבת. פ"א רצית קרבנות' שהם עולות. פ"א רצית קורבנותיה דבכל קרבנות הרגלים כת' לחטאת. ואילו בשבת לא כת'. ת"ם: צוית פירושיה עם סידורי נסכיה. דכי היכי דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. ושוא ושקר. וביום השבת. ולא תבערו. כך קרבן שבת ונסכיו נאמרו בדיבור אחד. והיינו עם: צוית פירו'. בצו את בני ישר' מפורשי' קרבנות שבת להקריבם. עם סידורי נסכיה. שהוא סידור לחם הפנים ולשון נסכים שייך בסלתות. כדא' במנחות פ"ב סלתות. ומזכיר סידור לחם על הנס שאירע בו. כדא' בסוף חגיגה לשום להם חם וגו' (שמואל א כ״א:ז׳). טועמיה חיים זכו. תנא כל הטועם תבשילו בערב שבת מאריכין לו ימיו ושנותיו. ובירושלמי מפרש טעמא שלא יכעוס על בני ביתו מפני הקדחת תבשילו. וכת' וידעת כי שלום אהלך (איוב ה׳:כ״ד). ומוקמינ' ליה בשבת בהדלקת הנר וכל שכן שצריך להזהר פן יקדיח התבשיל: ותצוינו להקריב מוסף שבת כראוי. לכופלו. א' הק' שבת קורבנותיו כפוליים שד' כבשיים קריבין ב' לתמידין וב' למוספין. ובבל יום אינן אלא ב' וכל מעשיו כפולים. שתי נשמות. להם משנה: